ארמון טופקאפי Topkapi Sarayi שער התותח

לאחר כיבושה של איסטנבול בחר מוחמד ה-2 בכיכר באיזית כאתר בו יוקם ארמונו הראשון
זמן מה לאחר הכיבוש החל מוחמד ה-2 בבניית הארמון החדש בנקודת סראגיליו Seraglio Point הנקרא היום ארמון טופקאפי Topkapi Saray ליד "פתח התותח" (טופקאפי) בקירות הים. הקירות שאורכם כ 1400 מטר מקיפים את האתר. קירות הים הביזנטיות על ים השיש ו"קרן הזהב" התחברו עם קירות היבשה שסגרו על הארמון והם נתמכו ע"י 28 מגדלים. הם ידועות בשם "סור סולטאני" Sur-I Sultani

הארמון החדש נבנה בין החומות בשנים 1472-1478 ובמשך כל שנות קיום הממלכה עד לאמצע המאה ה- 19 נערכו בארמון שינויים ותוספות. מכלול הארמון כולל: צריפים, מבנים, משרדים ממשלתיים, חדרי שינה רשמיים, מגורי לוחמים, מסגד, ספריה, מטבח ענק ואתר אחסון לאוצרות ומתנות אשר קבלה הממלכה מכל רחבי העולם.

הארמון בנוי מארבע חצרות כולן מוקפות חומה. בשער המרכזי הוא השער המלכותי כתובת המפארת את מחמט השני כובש קונסטנטינופול ותאו המרכזי צופה בשיש. השער לא היה סגור ותושבי הממלכה נכנסו ויצאו באופן חופשי לחצר הראשונה. לחצר השניה מותר היה להכנס רק ברגל למעט הסולטן ואימו שהיו רשאים להכנס ברכיבה על סוס. דיפלומטים ושליחים רשמיים זרים נכנסו אף הם לחצר השניה. בחצר השלישית נבנה בית-ספר לבני הסולטן וגם מגורי הסולטן. החצר הרביעית הכילה את ההרמון ובו נשות הסולטן, משרתותיהן והסריסים. גם הסולטן הכול יכול רשאי היה להכנס לשם רק לאחר שהודיע מראש על בואו ונעל כפכפים רועשים מיוחדים.
הארמון הרביעי משקיף על הבוספורוס. בחצרות גנים מטופחים ובהם בולטים עצי דולב גבוהים, ביניהם אחד ענק. ועוד אחד שמתוך גזעו החלול צומח עץ אחר [?]
הארמונות הפכו למוזיאון.
מחמט השני כבש את קונסטנטינופול מידי הנוצרים במאה ה- 15 וקרא לה איסטנבול. הוא הקים את הארמון במקום שקודם לכן היה פארק והרס את הארמון הביזנטי. השער היה בנוי עץ עד שסולימאן המפואר בנה את השער הנוכחי במאה ה - 16. המגדל הגדול נבנה במאה ה - 19.
בחצר הסולטן יש כמה פאביליונים [סוכות מנוחה], כל סולטן בנה אחד משלו.
המטבח הוא מבנה מוארך עם הרבה ארובות. במטבח הוכן מזון לכ – 4000 סועדים, עבדו בו כ- 1500 טבחים, מתוכם כ- 600 שהכינו רק דברי מתיקה. כ- 600 מלצרים הגישו אוכל.

כיום מוצגים באולמות הארמון קרוב ל 25,000 פריטים ועוד כ 100,000 אינם מוצגים והם נמצאים במחסנים בשל חוסר במקום. המטבח הוא מוזיאון לפורצלן וכסף. במאות 17-18 היה שגעון לכלי פורצלן. הם הגיעו כמתנות מן המזרח, היקרים ביותר הגיעו מסין ויפן. במוזיאון מוצגים רק מעט מן הכלים, רובם שמורים במחסנים.
במאה ה- 18 הפסיקו הסולטנים להשתמש בארמון. מייסד האימפריה היה עוסמן גאזי בסוף המאה ה -13 שהצליח לאחד סביבו תומכים ולכבוש שטחים חדשים. בתחילהה התפשט מערבה שכן מבחינת המוסלמים מצווה היא לכבוש שטחים מידי הנוצרים. לאחר מכן החלו להתפשט גם מזרחה וכאן התירוץ היה שהמוסלמים שם "אינם טובים" כי לא באו לעזור לכבוש שטחים מידי הנוצרים.
אם מחשיבים את משך שלטון האימפריה העותמאנית מעוסמן גאזי, הרי שהיא החזיקה מעמד 600 שנה. אם הספירה מתחילה ממחמט הכובש, שהשתלט על קונסטנטינופול במאה ה – 15, הרי זה "רק" 450 שנה. במשך כל הזמן הזה, משפחת עותמאן שלטה בממלכה.
תקופתו של סולימן המפואר, במאה ה – 16, היתה שיא האימפריה, אח"כ החלה דעיכה, אך היו עוד כמה נקודות שיא, בזכות הווזירים.
במאות ה – 16-17, מלכים ואנשים רמי-דרג אחרים שביקשו להפגש עם הסולטן נאלצו לחכות, לפעמים עד שנה כדי להתקבל. לכשהגיעו, הובלו קודם לחמאם לרחצה כדי לבדוק שאין עליהם נשק. בד"כ לא פגשו את הסולטן פנים אל פנים אלא שוחחו אתו מעבר לסורג זהב אותו ניתן לראות היום בחצר השניה (?).

הסולטנים שהחשיבו עצמם כמלכי העולם, 'אין גדול וחכם מהם' לא השקיעו בפיתוח והחלו להתנוון. לא היו להם שגרירויות בארצות אחרות אבל באיסטנבול היו שגרירויות זרות. הם שלחו שליחים למדינות שכנות רק בעת הצורך. בינתיים התקדם המערב והם נשארו מאחור.
בחדר האוצר שבחצר השלישית ניתן לראות בגדים של סולטנים – קפטנים ממשי וקטיפה וחוטי זהב. כלים ותכשיטים, שרביטים, כסאות מלכות. שני מוצגים מפוארים ביותר הם "פגיון טופקאפי" המשובץ יהלומים ויהלום 86 קראט.
פטריארך ירושלים שלח לעבדול חמיד השני דגם של כפת הסלע עשוי צדף.
בחצר הוקמו כמה מבנים "קיוסק בגדד" ו"קיוסק ירוואן" לזכר הנצחונות על ערים אלו. כן נמצאת שם פינה עם כיפת זהב ששימשה את הסולטן לשבירת צום הרמדאן. חדר מקושט מיוחד שימש כחדר הברית של הסולטן. לחדרים רצפות שיש והקירות מצופים אריחים בדגמים רבים ומגוונים.
כאשר סולטן מת, נהוג היה כי כל נשותיו וילדיו הוגלו ל"ארמון הדמעות". הסולטן לא קבע מי מבניו יהיה היורש אלא מי מהם שהגיע ראשון לארמון, תפס את השלטון. לכן ניסו לשמור בסוד את דבר מותו. בתחילה, בני הסולטן נשלחו רחוק לתוך הממלכה כדי לצבור נסיון בחיים. אח"כ התקרבו יותר ויותר עד כי היו כאלה שלא יצאו מעולם מהארמון, גדלו בכלוב של זהב, וכשהגיעה שעתם לשלוט לא היו כשירים לנהל את האימפריה. לכן מי שניהל בפועל את הממלכה היה הווזיר הגדול, או אמו של הסולטן. ברגע שהשלטון נתפס, הסולטן החדש רצח את כל אחיו, ואם ברחו, חיפש אחריהם במשך שנים, בכל רחבי אירופה. ספיה, אשתו של מוראט השלישי רצחה 19 מבני הסולטן כדי שבנה, מחמט השלישי ישלוט. היא דאגה לו להרבה נשים יפות ולמעשה ניהלה את האימפריה בעזרת ווזיר חזק שבחרה.

סיכמה, רבקה כהן. ערך, צביקה שורצמן
חזרה לסיור