נשים בטורקיה מזרח ומערב - בין עבר ועתיד

כתבה מתוך אתר למטייל
בין ההרים הירוקים והמושלגים, ובין האגמים הכחולים של הרי הקצ`קר, הנשים אינן נמצאות, הן נחבאות אל הכלים, למרגלות הרי הטאורוס הצחיחים, הנשים טוות, אורגות, יולדות ילדים. קילומטרים ספורים משם, הנשים משכילות, עצמאיות ומודרניות.
אין נשים ברחובות הערים במזרח תורכיה. קשה שלא לשים לב להמוני הגברים המציפים את רחובותיה של העיירה יוסופלי, רוכלים, סוחרים, אנשי עסקים ממהרים, הולכי בטל ועשרות גברים היושבים באחד מבתי הקפה ומשחקים שש-בש במעיין סיבוב ארוך וחדגוני. בתוך ההגמוניה הגברית שאין עליה עוררין קשה גם להתעלם מהיעדרן המוחלט של הנשים מרחובות העיירה, אפילו המוכרים והעובדים בחנויות ובבתי המסחר, רובם ככולם גברים.
העיירה יוסופלי נמצאת באיזור הרי הקצ`קר שבצפון מזרח תורכיה. יוסופלי שוכנת מדרום לרכס ההרים, אשר גובל בצפון עם הים השחור ועם העיירה הציורית איידר. יוסופלי מהווה שער כניסה ליוצאים לטרקים בהרי הקצ`קר ושער יציאה מההרים, לממשיכים את טיולם למרכז טורקיה. העיירה יוסופלי הינה למעשה רחוב ראשי וארוך המרוצף עשרות בתי קפה, בהם מתרחשים משחקי שש בש סוערים לאורך כל שעות היממה. בתיה הנמוכים של יוסופלי בשילוב עם הצוקים האדומים והקניונים שחרצו הנהרות שסובבים אותה, משווים ליוסופלי מראה של עיירה טקסאנית מסרטי המערב הפרוע. בעת שחלפתי ברחובה של יוסופלי, מתכווצת משלל המבטים הגבריים אשר ננעצו בי ללא בושה, הבחנתי כי אין ברחובות (או ליתר דיוק - ברחוב) יוספלי נשים. לאחר משחק שש-בש סוער באחד מבתי הקפה (ניצחתי תורכי במארס תורכי- דבר שהקנה לי את הערכתו של כל גבר שהיה נוכח במקום) שאלתי את בן זוגי למשחק, מהמט, מדוע אין נשים ברחובות, והוא ענה לי בפשטות, "הן בבית", ולדידו הדבר היה טבעי ביותר.מעמדה של האישה התורכיה הינו מורכב, ומורכבותו נעוצה במורכבותה של המדינה התורכית כמדינה מוסלמית דמוקרטית. תורכיה הינה המדינה המוסלמית היחידה שהפרידה הלכה למעשה בין בין דת ומדינה. הפרדה זו עצבה ומעצבת את אופייה המיוחד של תורכיה, ומעצבת גם את דמותה הרבגונית של האישה התורכיה.לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, עם התפרקות האמפריה העות`מאנית, החלו בנות הברית המנצחות לחלק את תורכיה לחלקים ביניהן. גנרל עות`מאני, מוסטפא כמאל שמו, ארגן תנועת מרי והוביל את שרידיה המובסים של האימפריה העות`מאנית למלחמת עצמאות אשר נמשכה עד לשנת 1922, והסתיימה בהקמת מדינה תורכית עצמאית ובביטול מוסד הסולטנות. מוסטפא כמאל, או בכינויו הידוע "אתאתורכ" - "אבי התורכים", בנה את תורכיה החדשה, ועיצב חברה תורכית חדשה מהיסוד, תוך פתיחת הפתח לעיצוב וחיזוק מעמדה של האישה התורכיה. בתקופת שלטונו של אתאתורכ אומצה בתורכיה חוקה המפרידה את מוסדות הדת מהמדינה, נאסרה הפוליגמיה, ולנשים ניתנה זכות להצביע ולהיבחר לפרלמנט. יורשו של אתאתורכ, איסמט אונו, הצליח להצעיד את תורכיה קדימה ולהקנות לה צביון דמוקרטי, אולם מתחת לפני השטח רוחש עד היום המאבק בין הפרלמנט החילוני, למפלגת הרווחה האסלאמית הדתית. עד היום ניתן להבחין בפופולריות העצומה לה זוכה אתאתורכ בתורכיה. דיוקנו מוטבע על פני השטרות, פסליו ניצבים ברחובות, והתורכים מדברים עליו בכבוד ובגאווה.מאז סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, מנסה תורכיה להתקבל כחברה באיחוד האירופי, אולם דרכה לא נקייה מקשיים בדמות הפרות של זכויות אדם, כלכלה לא יציבה, שחיתות והמלחמה הניטשת עם המיעוט הכורדי. על מנת להתקבל כחברה באיחוד האירופי נוקטת תורכיה בשורה של רפורמות. בתחום זכויות האדם, רפורמות המתבטאות בין היתר בביטול מרבית עונשי המוות, ובתחום הכלכלה בשורה של רפורמות הופרט כמעט לגמרי ענף הטקסטיל, שהוא הענף התעשייתי המוביל בתורכיה (על אף שחקלאות מסורתית עדיין מעסיקה 40% מכח העבודה במדינה). הרפורמות המתחוללות במדינה, אשר תכליתן למעשה הינה לקרב את תורכיה למדינות אירופה המערביות, משפיעות גם על מעמד האישה התורכייה. בשנים האחרונות, נשמע קולן (תרתי משמע) של נשות תורכיה בעולם: בשנת 2003 זכתה זמרת תורכייה לראשונה בתחרות האירוויזיון היוקרתית, ושנה קודם לכן זכתה נציגת תורכיה, יפיפייה בת 18, בתואר מיס עולם, אולם מסיבות שונות היא לא השלימה את הקדנציה בת השנה, כמיס עולם. גם בתחום מעמד האישה ניכר כי תורכיה צועדת לכיוון המערב, אך עדיין, הפערים במעמדה של האישה בחלקיה השונים של המדינה כה גדולים, עד כי נדמה למתבונן מהצד שמדובר בשתי ארצות שונות. נראה כי מעמד האישה בתורכיה מתחלק למעמד האישה במזרח תורכיה, ומעמד האישה במערבה. בחלקה המזרחי של המדינה הגיל הממוצע לנשואי נשים הינו גיל 18 הצעיר. מרבית הנשים אינן זוכות להשכלה ואינן עוסקות בעבודות מחוץ למשק הבית, גם לא במקצועות נשיים אופיינים כגון מוכרות וזבניות בחנויות. בעיר דואוביאזיט, הממוקמת בסמוך למעבר הגבול בין תורכיה ואיראן, למרגלות הר אררט, ראיתי לראשונה בתורכיה נשים מוכרות בחנויות, ואלו היו נשים מבוגרות מאוד. ככל שהתקדמתי ממזרח למרכז תורכיה לעבר חבל קפדוקיה הסוריאליסטי בנופיו, נראו יותר נשים ברחובות, בערים הגדולות כמו גם בעיירות הקטנות. הנשים, אשר חלקן כיסו את ראשן וחלקן הסתובבו כשהן גלויות ראש, היו משכילות, חלקן למדו באוניברסיטה, חלקן עסקו במקצועות חופשיים, מוכרות, מורות, אך ההגמוניה הגברית שוב לא שלטה ברחובות. נהג מונית בעמק גורמה סיפר בגאווה על שתי בנותיו אשר לומדות באוניברסיטה באיסטנבול. הפתעה גדולה נכונה לי בכפר ברזמה. הכפר ברזמה שוכן בדרום חבל קפדוקיה. ברזמה הינו הכפר אליו מגיעים לקראת סוף טרק שבעת האגמים בהרי הטאורוס, שאורכו כשלושה ימים. הגעתי לברזמה בערב היום השני לטרק, עייפה ורצוצה, אך נפעמת מהיופי הצחיח עוצר הנשימה של הרי הטאורוס, ומהאגמים הכחולים עמוקים שנותרו לאחר הפשרת השלגים. על פי עצה מוקדמת, כאשר הגעתי לברזמה חיפשתי את מהמט (השם מהמט הוא למעשה השם הטורקי למחמד, והינו שם נפוץ ביותר בתורכיה) המוכתר הבלתי מוכתר של הכפר. מהמט התגלה כגבר שמן בעל שפם עבות אשר שולט בענייני הכפר ביד רמה. נלקחתי חיש מהר תחת חסותו והובלתי אחר כבוד לביתו לשנת לילה. למהמט שתי נשים (כנראה שלא שמע על איסור הפוליגמיה) אשר יושבות וטוות שטיחים. בתו בת השמונה עשרה של מהמט נישאה בשידוך ומצפה לילד, מגישה לבעלה את ארוחת הערב, ויושבת לצדו בשעה שהוא אוכל, דואגת שלא יחסר לו דבר. בתו השנייה של מהמט, בת העשרים, נערה פיקחית, חייכנית ומלאת חיים, עדיין רווקה (מזדקנת, במושגים שלהם). היא הפסיקה את לימודיה בגיל שתים עשרה, (הגיל בו החלה לכסות את ראשה) ומתקשה בקריאה וכתיבה. כמו אימה לפניה, היא מיומנת באריגת שטיחים, יושבת שעות ארוכות אל מול הנול ולפניה שטיח צבעוני, בדוגמה מורכבת, חצי גמור. על כל שטיח שכזה היא, אמה ואחותה עובדות כחודש ימים, והוא נמכר לסוחר שטיחים בעיר קייסרי הסמוכה, בסכום של כמאה דולר. בנו של מהמט, בן 17, לומד בקולג` בקייסרי.
נשים בברזמההסתובבתי בשעת ערב בכפר ברזמה אשר למרגלות רכס הרי הטאורוס, נשים רבות הציצו אלי ממרפסות הבתים, רובן טוו שטיחים, חלקן עסקו באפיית לחם על גבי טאבונים שטוחים, אמהות צעירות, סבתות צעירות, נשים יושבות וטוות צמר מהגז על גבי נולים עגולים. פחות ממאה קילומטר בלבד משם, בעיר קייסרי ובעיירה גורמה, הנשים לומדות, משכילות, דעתניות, אופנתיות, ואילו בברזמה, כאילו עצר הזמן מלכת, והנשים נשארו לחיות תחת הפטריאכיה השבטית המסורתית.באיסטנבול, כמו בערי החוף לאורך הים התיכון, הנשים, דתיות או חילוניות, מערביות לחלוטין בלבושן ובהתנהגותן. בבתי הקפה ברחבי העיר ניתן לראות זוגות מעורבים, ואף קבוצות של נשים, מבלות, צוחקות, נשים עובדות, נשות עסקים, בעלות חנויות ומסעדות. האוניברסיטה באיסטנבול הינה נחלת הנשים כשם שהיא נחלת הגברים הן כסטודנטיות, והן כמרצות ונשות סגל (אם כי עדיין לא בשוויון מלא). באזור זה של המדינה הגיל הממוצע לנשואי נשים הינו מאוחר יותר ועומד על גיל 23.קשה להסביר את הניגוד הקיצוני במעמד האישה אשר קיים בחלקים השונים של תורכיה. דומה כי הדת משחקת כאן תפקיד משני, הרי ישנן ברחבי איסטנבול נשים משכילות רבות המכסות את ראשן ומקפידות על מצוות האסלאם. לאחרונה אף התפרסמה חברת פרלמנט, אשר עוררה מהומה גדולה בעת שדרשה להישבע אמונים כשראשה מכוסה, דבר האסור בתורכיה בשל הפרדת הדת ממוסדות המדינה. אולי שורש ההבדל נעוץ בחינוך ובמסורת. על אף המהפכה, ועל אף הפרדת הדת מהמדינה, קשה לעקור ולשנות מסורת פטריאכלית בת אלפי שנים. בתורכיה המזרחית, שהיא למעשה יותר "אסיאתית" מ"אירופית" השינויים מתחוללים לאט, דבר שמתבטא בשמירת המבנה המשפחתי הפטריאכלי, בחינוך מסורתי ושמרני, וכמובן, כל אלו קשורים בקשר הדוק למעמדה של האישה.
בין ההרים הירוקים והמושלגים, ובין האגמים הכחולים של הרי הקצ`קר, הנשים אינן נמצאות, הן נחבאות אל הכלים, למרגלות הרי הטאורוס הצחיחים, הנשים טוות, אורגות, יולדות ילדים. קילומטרים ספורים משם, הנשים משכילות, עצמאיות ומודרניות. שלא כמו ברוב המדינות המוסלמיות דווקא בתורכיה, כרפובליקה דמוקרטית חילונית, ישנו בסיס עליו נבנה לאורך השנים מעמד האישה. את הפתח למעמדן של הנשים הנשים בתורכיה פתח אתאתורכ, אבי התורכים, שהיה אבי התורכיות לא פחות מכך, עוד בשנות העשרים של המאה שעברה. בעוד שבמערב המדינה פרשו הנשים התורכיות כנפיים, דומה שבחלקים נרחבים במזרח תורכיה, לא עברו אחיותיהן דרך פתח זה. המבנה הפטריאכלי השתמר, והקדמה בתחום מעמד האישה, מבוששת לבוא.
נכתב ע"י אתי אפללו AFLALO13@YAHOO.COM
הכתבה המצויינת של אתי "נעלמה" מאתר 'מטיילים' והועלתה מחדש לאתר זה מתוך מאגר המטמון של גוגל [צביקה]