איה סופיה

איה סופיה היא הכנסייה הקדומה ביותר באיסטנבול. קונסטנטינוס החל לבנות את הכנסייה במאה הרביעית כבזיליקה עם גג עץ שנקראה 'מגלה איגלזיה', המבנה הנראה היום נבנה ע"י יוסטיניאנוס בשנת 562 לסה"נ. אלף בנאים ועשרת אלפים עוזרים לקחו חלק בבניה והיא נקראת מאז 'איה סופיה' שפירושו 'חוכמת האלוהות' עם סיום הבניה אמר יוסטיניאנוס: 'הו שלמה הגדלתי לעשות אף ממך!' גובה הכיפה 55.6 מ'. לצורך הקמת הכיפה הגדולה מעל האולם הנרחב, ללא עמודי תמיכה, נדרש תכנון מתוחכם ביותר. האדריכלים הסתירו את עמודי התמך בקירות, ואת נטל הכיפה הכבדה העבירו לסדרה של חצאי כיפות התומכות במבנה מבחוץ.
הכנסייה נפגעה ברעידות אדמה שאירעו בשנים 537 ,533 ו 559 ושוקמה על ידי אחיינו של הארכיטקט איזידור בשנת 562. במהלך השיקום הוגבהה כיפת המבנה ביותר מששה מטרים. במאה התשיעית תחת שלטונם של תאופילוס ומיכאל השלישי נוספו דלתות הברונזה, ורצפות המוזאיקה התווספו בשנת 1204.
הכיפה התמוטטה כמה פעמים. הכנסיה המקורית נשרפה בשנת 404, נבנתה מחדש על ידי תיאודוסוס ה-2 ונשרפה שנית בשנת 532. הקיסרית תיאודורה, אשת הקיסר יוסטינינוס, הקימה אותה מחדש. שני ארכיטקטים גדולים בתקופתם אנתמחוס מטרלס ואיזידור ממילטוס נרתמו לעבודת התכנון והבניה. לפי הנחיות הקיסר תוכנן מבנה גבוה, הגבוה ביותר בסביבתו. הבניה ארכה חמש שנים,11 חודשים ו 10 ימים. חנוכת הכנסיה נחגגה בשנת 537. כל תושבי העיר השתתפו בה, נשחטו אלפי בהמות להאכלתם. הקיסר היה גם הסמכות הדתית העליונה והיו חגים בהם השתתפו כל תושבי העיר. בכנסיה המזרחית הקדומה היתה הפרדה בין המינים.
הכנסיה הוארה באלפי נרות ופרוקופיוס כתב כי אורה הנחה ספנים באניותיהם.
העותמאנים הפכו את הכנסיה למסגד. במסגרת השיפוצים נוספו למבנה מגדלים כיאה למסגד, אך השרידים הכנסייתיים נותרו במקומם. מחמט הורה להוסיף שכבת טיח מעל פסיפסי הקדושים ולצייר על שכבת הטיח. בתוך הכנסייה נבנה 'מחרב' ובצד דרום הוקמה גזוזסטרה מוגבהת עם סבכת זהב, שם ישב הסולטן.
ציפוי השיש מקורי, העמודים הם גרניט ממצרים, שמונה עמודים מבהט אדום שהובאו ממקדש דיאנה באפסוס. משני צדי הכניסה הראשית כלי שיש גדולים לרחצה. האולם המרכזי ריבועי ואינו נתמך ע"י עמודים. בכנסיות הביזנטיות הטכס נערך בבימה מרכזית.
התוצאה - בניין מיוחד במינו, פאר היצירה של האדריכלות הביזנטית ופלא הנדסי. עם הפלישה הלטינית, נבזזה הכנסייה והוסרו עיטוריה ודלתותיה שנחשבו בטעות לדלתות יצוקות בזהב. רעידת אדמה בשנת 1346 הוסיפה וגרמה למבנה נזקים כבדים.
[בתוך האולם בעמוד שמשמאל לכניסה קבוע "חור" שעל פי האגדה כל מי שמכניס את בוהנו פנימה מסובב את כף ידו וחש ברטיבות יזכה ל... מליוני תיירים כבר שחקו את האבן].
מוזאיקה אחרת בעלת חשיבות היא מסוף המאה התשיעית, ובה נראות דמויות של פטריארכים העטויים בגלימות עטורות צלבים המחזיקים בידיהם ספר תנ"ך. שמותיהם כתובים ביוונית. בחצר, מחוץ למוזיאון, ניצבת מזרקה ששירתה את המוסלמים בטקסי הטוהרה שלפני התפילה. לשמאלה נמצא אגן הטבילה של הכנסייה שהוסב לאחר הכיבוש לקבר השולטנים מוסטאפה ואיברהים.
במשך השנים, עקב השינויים שעבר, הפך המבנה לאליפטי. פנים המבנה הוא בעל חשיבות היסטורית רבה שכן הוא מקפל בתוכו תוספות ושינויים שהם פרי חילופי שלטון, דתות ותרבויות החיות זו לצד זו. המוזאיקות הן בין הממצאים החשובים במקום, והחשובה שבהן היא מוזאיקה מסוף המאה העשירית אליה מגיעים כאשר נכנסים דרך השער הראשי לאכסדרה. נראית בה המדונה מחזיקה את ישו הקטן, לימינה קונסטנטין הגדול המציג בפניה את דגם העיר קונסטנטינופוליס. ומשמאלה הקיסר יוסטינינוס מציג בפניה את דגם הכנסייה.
שחזור המבנה נמשך שנים וכנראה לעולם לא יסתיים, המבנה סוטה ב 0.2 ס"מ כל שנה לכן גם המבנה לא סימטרי מבחוץ היות ויש צורך תמידי לחזק את המבנה מחשש לקריסה.

בשנת 1935 על פי הוראת אתא טורק הפך המסגד למוזיאון. היום מקלפים את הטיח ומגלים את הפסיפסים שמתחת.

סיכמה, רבקה כהן.

ערך, צביקה שורצמן

חזרה לסיור