יאילת יוקרה קברון Yukara Kavron

...שעה וחצי הליכה על גדתו הימנית של הנחל מביאה אותנו לכפר yukari kavron זהו כפר לא קטן , נחצה ע"י הנחל , חלקו המערבי מפותח יותר ובו קיימים מכולת , בית תה , פנסיון תחנת דולמושים , מנוחה קצרה בבית תה והצטיידות במוצרים וקדימה להמשך הדרך. הדרך יוצאת מ- yukari kavron לכיוון מזרח ומטפסת ע"ג השלוחה מזרחית לכפר ...
טרק סובב קצ'קר - מטיילים בעולם - כותב ערן

מנזר סומלה Sumela Monastery

מנזר סומלה ממוקם לרגלי מצוק הצופה אל עמק אלטינדרה Altindere שבמנקה Manka באזור טרבזון כ 46 ק"מ דרומה לטרבזון והוא ידוע גם בשם מרים אנה [הבתולה מריה] הקומפלקס שגובהו כ 300 מטר נבנה בהתאם למסורת מחוץ לעיר, ביערות ליד מערות וליד מקורות מים.

המנזר שנבנה לכבודה של הבתולה מרי קיבל את השם 'סומלה' Sumela מלשון שחור Melas ע"ש ההרים השחורים שבהם נבנה.

בהתאם למסורת המנזר נוסד ע"י 2 כמרים Barnabas ו Sophronius , שהגיעו מאתונה בתקופת Emperor
Theodousius I AD 375-395

המנזר מכיל: כנסייה חצובה בסלע, כמה קפלות, מטבח, חדרי לימוד, חדרי אירוח וספרייה.
מוביל המים הגדול שבכניסה 'aqueduct' שנבנה כדי לספק מים למנזר הוקם לאורך המצוק ונתמך ע"י הרבה קשתות שרובם נהרסו.
בכניסה למנזר ממוקם חדר השמירה וממנו גרם מדרגות צר וארוך המוביל אל חצר שבחזית הכנסייה שם גם נמצאים חדרי האירוח והספרייה.
בתוך ומחוץ לכנסיית הצלע נמצאים ציורי קיר על טיח [פרסקו] הם משוייכים לתחילת המאה ה -18 מתוארים בהם ציורים תנכיים החל מבריאת העולם, ששת ימי בראשית ועד לידת ישו.
צילומי פנים של הכנסייה
מצגת דינמית ומעודכנת של מנזר סומלה

מגדל גלאטה

מגדל גאלאטה הוא אחד מהמגדלים העתיקים והיפים ביותר באיסטנבול, נבנה בשנת 528 בתקופת שלטונו של הקיסר הביזנטי ג'וסטינינוס. הוא שימש במאה ה-13 ע"י הגאונסה. בשנת 1453 כשהביזנטים נכבשו נתפס המגדל ע"י הטורקים. גובהו של המגדל 61 מטר מהקרקע ו 140 מטר מגובה הים. קןטרו 9 מטר ועובי קירותיו 3.75 מטר במגדל 143 מדרגות וגם מעלית.
בתקופת העותומנים שימש המגדל ככלא , בית מלאכה, מגדלור ומבנה לפיקוח אש. הוא שוקם בין 1964-1967 והוצבה בו מרפסת חדשה. במאה ה-17 מדען בשם חאזרפן אחמד צ'לבי קפץ מהמגדל והתעופף לעברם השני של מיצרי הבוספורוס באמצעות כנפיים שהוא המציא
כיום המקום משמש נקודת תצפית פנורמית של 360 מעלות המשקיפה על הבוספורוס קרן הזהב וחלקים רבים מן העיר, כמו כן במקום בית קפה/מסעדה ומועדון לילה.
הכניסה למבנה בתשלום כ-17 ₪ לאדם, מחיר דיי יקר בטורקיה. [אנחנו כמובן לא שילמנו שכן הסיור במגדל הוא חלק ממסלול הטיול] עולים במעלית.
המגדל ממוקם במחוז גאלאטה ליד מחוז שישנה כ-50 מטר מן בית הכנסת נווה-שלום.
מגדל גלטה שהחל להבנות בתקופה הביזנטית עבר שינויים רבים. ויש ממנו תצפית היקפית מצוינת על איסטנבול. ניתן להבחין גם בקשתות האמה שהובילה מים לעיר. בדרום ים מרמרה ובו כמה איים, לשם היו שולחים את הנסיכים כדי שלא יאיימו על הסולטן. היום גרים שם אנשים ואין כניסה לרכב, חוץ מפינוי אשפה. מותר לנסוע רק בכרכרות.

סיכמה, רבקה כהן.
ערך, צביקה שורצמן
חזרה לסיור

הבאזר הגדול

הכל התחיל בשנת 1453, כשמחסן מכירות קטן נפתח בזמן שלטונו של "מחמט הכובש". לאט לאט נוספו סביב המחסן הקטן חנויות, במשך השנים נבנה גג ואפילו הוצבו ארבעה שערים גדולים כדי שניתן יהיה לנעול את המקום בשעות הלילה. כיום כבר ממלאות את הרחובות הצרים כ-4,000 חנויות, כשכל הטוב שבהן מתפרץ לתוך הסימטאות. דובי זכאי ynet

הבאזאר הגדול הוא השוק המקורה הגדול בעולם. הוא משתרע מ Beyazit עד Nuruosmaniye על פני כ 50רחובות. סודותיו של הבאזאר הונחו מיד עם הכיבוש המוסלמי ב 1453-על ידי מחמט השני, ובמשך המאות הבאות הוא גדל והתרחב. השוק סואן, צבעוני, יש בו אווירת מסחר אותנטית, חגיגת קולות ומראות, שפע עצום של היצע, הבולט עוד יותר מעצם העובדה שבמספר רחובות מתמחים בממכר סוגי מוצרים זהים.
בבאזאר פועלות 4400 חנויות, 40 חאנים לגילדות בעלי המלאכה השונים, 19 מזרקות, מספר בתי מרחץ ו 12 מסגדים קטנים שיחד יוצרים עיר בפני עצמה.
נכנסים לבאזאר דרך ארבעה שערים:
שער הצורפים, שער עושי הכיפות, שער הסדקית ושער מוכרי התכשיטים.
הרחובות הראשיים בבאזאר הם רחוב עושי האוהלים, רחוב אורגי השטיחים, רחוב עושי התרבושים, רחוב הפרוונים, רחוב סוחרי הפנינים, רחוב עושי הקבקבים.
במשך המאות עברו על הבאזאר אירועים שפגעו בו קשות:
השריפות בשנים 1701 ,1695 ,1660 ,1546, ו1750 ורעידות האדמה ב1826 ,1791 ,1766 ו1894 שפגעו קשות
בחאנים שבשוק.
הבאזאר הוא מאד "תיירותי" וכדי לחוות את האותנטיות שבו יש לחפש את הפינות שנותרו עם ניחוח העבר.מומלץ להיכנס לבאזאר דרך כיכר ביאזיט מול הכניסה לאוניברסיטת איסטנבול, דרך שער עושי הכיפות. השער מוביל לחצר קטנה בעלת מזרקה מעוטרת במרכזה. כאן שכן בעבר שוק מוכרי הספרים המשומשים, אחד העתיקים בשווקי איסטנבול, שוק שפעל עוד בתקופה הביזנטית. עם הכיבוש העותומני הוא הפך לשוק ייצרני התרבושים. מכאן מומלץ לשמור על קו התקדמות אחיד וישר עד שנגיע לחלק המרכזי של הבאזאר- הבדסטאן הישן. זהו מקום חביב עם עשרות דוכנים קטנים, אשר נשמר במתכונתו המקורית כמו בימי מחמט השני. בעבר שכנו במקום סוחרי התכשיטים שהיו נועלים את שערי הבדסטאן בשעות הלילה. נוהג זה נשמר גם בימים אלה כאשר מרוכזים כאן סוחרי העתיקות.
הסוחרים בבאזר מומחים בזיהוי מוצא התיירים ופונים אליהם בשפתם, מנסים למשוך קונים.

סיכמה, רבקה כהן.
ערך, צביקה שורצמן
חזרה לסיור

שייט במיצר הבוספורוס

הבוספורוס מקשר בין הים השחור לבין ים השיש ומהווה גבול טבעי בין אירופה לאסיה. איסטנבול משתרעת על שתי גדותיו -האירופית והאסיאתית.השייט על הבוספורוס נותן לנו תמונה של שתי הגדות. המעבורת משייטת בזיגזגים בין התחנות שלחופי המיצר עד הים השחור. אורכו כ- 30 ק"מ, עומק מרבי – 120 מ', במקום הרדוד ביותר – 30 מ', ובממוצע 60 מ' עומק. במקום הצר ביותר, רחבו 600 מ'. במקום זה בנוי גשר פאתח, ליד מבצר רומלי שבנה מחמט הכובש במאה ה -15 להגנה על המיצר אך שימושו הצבאי נמשך רק שנה. לאחר מכן המבצר שימש כבית כלא.
היציאה לשייט היא ממזח אמינונו ממזרח לגשר גאלאטה, במקום המצויין בשם 'Bogaz Hatti'. השייט לכל כוון נמשך כשעתיים. במשך היום יוצאות שלוש מעבורות ב 10:30,12:30 וב 14:30
משני צדי המיצר גבעות די תלולות, בתים בנויים מקו המים ולמעלה. עם עליית מפלס הימים, הבתים הנמוכים סובלים מהצפות. הבתים במעלה הגבעות, הצופים על המיצר, הם יקרים מאד ולהם גנים סביב.

משמעות השם "בוספורוס" – מקום חציית הפרה. לפי האגדה, זאוס התאהב באשה אחרת והרה כעסה. זאוס הפך את המאהבת לפרה אך זה לא סיפק את הרה והיא שלחה זבוב טורדני שעקץ את הפרה באחוריה והיא ברחה אל הצד המזרחי של המיצר.
הקטע הראשון של השייט מגיע עד לגשר הבוספורוס.מיד עם היציאה לשייט נראה על החוף האירופאי את מפרץ קרן הזהב ואת גשר גאלאטה. העיר העתיקה פרושה לפנינו על המבנים הבולטים כמו הטופקאפי. בגדה האסיאנית נראה את הפרבר היוקרתי אוסקודאר - וילות יוקרתיות ויאכטות עוגנות לידן. נראה גם את קסרקטין סלימייה, אשר נבנה במאה ה19 - כמחנה צבאי ובמלחמת קרים שימשכבית חולים. פלורנס נייטינגייל שנלוותה לצבא הבריטי במלחמהזו, טיפלה כאן בפצועים - באחד המגדלים של הקסרקטין נמצאמוזיאון לזכרה. נראה גם את מסגד המחרימיה והמסגד החדש.
ארמונות על שפת הבוספורוס: בגדה האירופית נמצא ארמון דולמאבחצ'ה במזח בשיקטש. עוצרת המעבורת ורבים יורדים ממנה כדי לבקר בארמון דולמאבחצ'ה ובמוזיאון הימי. היורדים מהמעבורת יכולים - בהתאם ללוח הזמנים - לעלות למעבורת לאחר הביקור ולהמשיך בשייט. ארמון דולומבחצ'ה נבנה ב - 1856 והוא מצועצע ביותר. אתאטורק מת שם ויש בארמון המון שעונים, כלם מצביעים על שעת מותו ב 09:05 בתאריך 10.11.38.
ארמון צ'יראהאן שנבנה בשנת 1863 בהוראת השולטן עבדול עזיז,שתכנן לעבור אליו מארמון הדולמבאחצ'ה אך נפטר לפני סיום הבניה. הארמון עמד בשיממונו שנים רבות - כיום משמש הארמון כבית מלון מרשת קמפינסקי, המנהלת מלונות יוקרה בעולם. מאחורי הארמון אפשר לראות את פארק יילדיז ואת הביתן בפסגתו.
לפני גשר הבוספורוס אפשר לראות בצד האירופי את רובע אורטוקיי הגדוש מסעדות, בארים וחנויות.
לפני גשר בוספורוס השני, נראה את הכפר קונצ'גונקוק ועל ידו משטח לבנבן - אלו הן מצבות השיש של בית הקברות היהודי העתיק. לאחר שנעבור את הגשר התלוי נראה בצד האסייני את ארמון בילרביי שצבעו לבן בוהק.
בנקודה הצרה ביותר במיצר. נראים שני מבצרים. בצד האסייני את המבצר האנטולי שנבנה בשנת 1393 במטרה למנוע מספינות אספקה לנסות ולהתקרב לעיר (אז קונסטנטינופול) מכיוון הים השחור. בצד האירופאי נמצא מבצר רומלי אשר נבנה על ידי מחמט השני בשנת 1452 כדי לנתק את קו האספקה לעיר הנצורה (אז קונסטנטינופול).
אחרי המעבר מתחת לגשר השני נראה על הגדה האסיינית את העיירה קנליצ'ה על בתיה הלבנים ובגדה האירופית נראה עיירות מוקפות יערות וחופי רחצה - עיירות לנופש קייצי בנות כמאה וחמישים שנה.
כאן מסתיים השייט שלנו את הדרך חזרה נעשה עם האוטובוס שכבר מחכה לנו.

בים השחור ובים מרמרה יש עושר גדול של דגה ובעקבות זאת, מעבר להקות דגים במיצרים שביניהם. אניות דיג פעילות בכל האזור, כולל בקרן הזהב, בו יש מעט סירקולציה והזיהום כבד.
במיצרים תנועה רבה של אניות – 50,000 כלי שייט בשנה. יש חשש כבד מתאונה למיכלית נפט, זה עלול להיות אסון לעיר שבה 15 מיליון תושבים וכן לדגה. יש הרבה נפט בים השחור וכל המדינות סביב הים חייבות להעביר את סחורותיהן במיצרים. תורכיה דורשת אישור אך לא תשלום על המעבר.
גילו כמות גדולה של נפט באזור הים הכספי, אך עמוק מאד. כדי לא להעביר עוד נפט דרך הבוספורוס, חפרו והניחו צינור תת-קרקעי לים התיכון בדרום מזרח תורכיה.
בשנת 1204 היה מסע הצלב הרביעי. אנשי גנואה עזרו לקונסטנטינופול נגד הצלבנים ובתמורה קבלו זכויות יתר בנמל וכן רובע בעיר. גרו שם גם יהודים. זהו רובע גלטה, או פרה (פ סגולה).
כאמור, מצד מערב קונסטנטינופול היתה מוגנת ע"י חומה שנחשבה לחזקה ביותר בעולם העתיק. הביזנטים מתחו שרשרת פלדה עם מצופים וסגרו את קרן הזהב מצד הים.העותמאנים כתשו את החומה בפגזים במשקל 600 ק"ג, מתוך תותחים שמשקלם 18 טון. (כמה מהתותחים מונחים לאורך הטיילת.) המצור נמשך ששה שבועות ומחמט כמעט התייאש. מאה אלף עותמאנים צרו על עיר ובה 7000 לוחמים. חייל אחד הגה רעיון לגרור ספינות ביבשה אל מצפון לקרן הזהב דרך הגבעות ואז להוריד אותם למים. כך הם גררו אותם עד מעבר לשרשרת שסגרה את קרן הזהב, ירדו למים עם הספינות ומלאו אותן בחיילים וכך פרצו את הגנת העיר.

סיכמה, רבקה כהן.
ערך, צביקה שורצמן
חזרה לסיור

כנסיית איה סופיה והמנזר הכחול - שייט על הבוספרוס

כפי שצולם ע"י Canopus Archives.

הבאזר המצרי

בסוף המאה ה – 17, אמו של מחמט השלישי, ספיה, ששלטה באימפריה התחילה לבנות ב – 1640 את המסגד החדש. לידו הקימה בזאר שמימן את הקמת המסגד.
שוק התבלינים, המכונה 'השוק המצרי' כיוון שבעבר נמכרו כאן סחורות ועבדים שהובאו ממצרים. מפיץ ריחות תבלינים חריפים ויחד עם הצבעים השונים הם חגיגה לכל החושים.
השוק נבנה כחלק ממתחם המסגד הסמוך. בעבר היה השוק מיועד לתבלינים ששמשו לבישול וכתרופות עממיות כיום הוא מציע בנוסף לתבלינים גם מזון, בגדים ותכשיטים.
הסמטאות ליד השוק הסגור עמוסות אף הן במאות חנויות בכניסה לשוק אלפי יונים הנמשכות למקום בשל הגרעינים והזרעים שבסביבה. הכניסה לשוק היא דרך דלתות גדולות הנפתחות לכיכר אמיננו
השוק מקורה, בצורת "ר" וסביבו שווקים נוספים. במרכז ישנו גן תה. לשוק כמה אזורי התמחות: כלי בית, תבלינים, ירקות ופירות טריים ומיובשים, גבינות (בתוך פחים!) ובשר, פרחים ועציצים, חיות מחמד כולל עלוקות להקזת דם, ועוד.

הצלחת השוק נובעת ממיקומו המיוחד ליד המזח שכן איסטנבול היא צומת חשוב מאד בין צפון לדרום, מזרח ומערב.

עלוקות להקזת דם

סיכמה, רבקה כהן.

ערך, צביקה שורצמן

חזרה לסיור

המסגד הכחול

המסגד הכחול, המסגד בעל ששת הצריחים, מסגד
סולטנאחמט Sultanachmet שנבנה בין השנים 1609-1616 על ידי הסולטן אחמט הראשון. הכינוי למסגד ניתן בשל העיצוב הפנימי של קירות המסגד המכוסים ביותר מ20,000 - אריחים כחולים (אריחי איזניק) נבנה בתחילת המאה ה – 17 ובנייתו גרמה מהומה כי בנו לו ששה צריחים, זה אסור כי רק למסגדי מכה ומדינה מותרים ששה מינרטים. אחמט התעקש. הוא היה בן 17 ועזר לבנאים אך מת לפני שסיים את הבניה. במסגד ארבעה עמודים ענקיים המסתירים חלק מן האולם, בניגוד לאיה סופיה שנבנתה ללא עמודים, 1100 שנה קודם. הכל מצופה אריחים מצוירים ביד. גובה הכפה 43 מ'. יש כאן גם עזרת נשים.
צורת המסגדים אופיינית לעותמאנים– כיפה נתמכת ע"י חצאי כיפות, צריחים עגולים דקיקים, לעתים יותר מצריח אחד.
האריחים הכחולים בתוך המסגד, הערבסקות המצוירות בכיפות ו 260 - חלונות הוויטראז' יוצרים משחק צבע מרהיב.
נברשת ענקית בעלת מאות גביעי תאורה יורדת ממרכז הכיפה. פנים ה"מחרב" (גומחת התפילה) עשוי שיש עם תגליפים ובהם משובצות פיסות אבן שחורה מהכעבה של מכה. תא התפילה של השולטן מכוסה בסבכות שיש, והבמה ממנה נושא האימם את דרשתו בימי ששי (המימבר) אף היא מגולפת בשיש. האגדה מספרת שהסיבה לכך שבמסגד ישנם שישה צריחים נובעת מכך שהסולטן אחמט הראשון ביקש מהארכיטקט מחמט אהה שיבנה מסגד מפואר וגדול לכבודו, מבנה מכובד שיהיה עשוי כולו מזהב, היות ומשימה זו היתה בלתי אפשרית החליט מחמט לעשות עצמו כאילו שמע אלטי שמשמעותו שש וכך הפך המסגד שאמור היה להיות מזהב למסגד עם שישה צריחים. המסגד היחידי שהיה באותה תקופה עם שישה צריחים היה במכה ושם החליטו להוסיף עוד צריח על מנת לשמור על קדושתו ויחודיותו של המסגד. המסגד הכחול נחשב עד היום לאחד מהמסגדים הגדולים, היפים, המרשימים והחשובים ביותר לאיסלם.
בחצר נמצאת מזרקת היטהרות, הכניסה מקורה בכיפה ובגרם מדרגות שאף הוא מקורה בכיפה. בקרבת המסגד הכחול ואיה סופיה נמצא עמוד

הכיפה בתקרת המסגד הכחול
Originally uploaded by Canopus Archives.

אבן שהיה נקודת האפס לכל המרחקים באימפריה הביזנטית. סמוך לבזאר הגדול נמצא עמוד קונסטנטינוס. היו עליו גילופי אבן שתיארו את מלחמות קיסרי רומי.

סיכמה, רבקה כהן.

ערך, צביקה שורצמן

חזרה לסיור

הגן בחזית המסגד הכחול
Originally uploaded by sahirhoda.

אגני ההיטהרות בכניסה למסגד
Originally uploaded by sahirhoda.

ההיפודרום

בעיר הביזנטית, הצד הדתי היה מיוצג ע"י האיה סופיה, השלטון ע"י ארמון הקיסר ממנו לא נותר שריד. ההיפודרום ייצג את העם. הוא תפקד אלף שנה, כיום הוא משמש גן ציבורי. והכיל מקומות למאה אלף איש. שימש למרוצי סוסים וארועים שונים. במרכז ההיפודרום מוצבים אובליסק, עמוד נחשוני ועמוד של קונסטנטינוס השביעי. מהעמוד הנחשוני נותר רק חלק קטן. הוא היה עשוי ברונזה ובראשו טס עם נחשים מזהב.
עמוד קונסטנטינוס השביעי היה מצופה כולו ברונזה אך במסע הצלב הרביעי עברו כאן ובזזו הכל. הביזנטים בקשו מהצלבנים לעזור להם אך הם באו והשחיתו את העיר. מאז 1054 היה נתק בין הקתולים למזרחיים.
בתוך הגן ביתן מפואר עם ברזים וקישוטים מוזהבים. הוא ניתן לסולטן עבדול חמיד השני בשנת 1901 מאת הקיסר וילהלם השני. בתקרה רשומים שמותיהם של וילהלם והסולטן. [לאחר ביקורו כאן, המשיך הקיסר הגרמני לא"י ופגש שם את הרצל]
ההיפודרום, הידוע בכינויו כיכר סולטאן אחמד, היינו לב העיר העתיקה. העתיקות במרכז בכיכר והמבנים המסודרים בקו מסביב לכיכר הנם השרידים ההיסטוריים המרהיבים ביותר באיסטנבול.
בניית ההיפודרום החלה ב-203 במהלך שלטונו של ספטימו סוורוס מייד לאחר שהעיר נכבשה על ידי הרומאים. הבנייה הושלמה ב 11 למאי 330. מספר המושבים בהיפודרום 30,000 ב-40 שורות בצורת U ,אורך ההיפודרום 400 מטר ורוחבו 120 מטר, היה זה ההיפודרום השני בגודלו בעולם העתיק אחרי היפודרום קיקוס מקסימוס ברומא. מאחר והאדמה לא היתה מישורית הןגבה הצד המערבי של ההיפודרום באמצעות קיר תומך. לבאים לכיכר מכיוון חוף ים מרמרה מתגלה פאר הקירות המכונים 'ספנדון'. מלבד תחרויות ספורט נערכו בהיפודרום גם מהומות, אירועי בידור ציבוריים, הופעות ציבוריות של בני המלוכה, טקסי חתונה ובזרים. בתקופה הביזנטינית למקום היו 3 תפקידים: פעילויות ספורט, זירה פוליטית ומוזיאון פתוח בה הציגו השליטים הביזנטיונים העשירים.

דיקיליטש (אובלסק)- עמוד האבן
נבנה במאה ה-15 לפני הספירה- לפני 3,500 שנה. הוא נבנה בהוראת פרעה להאדרת ניצחונו . קיימים אובליסקים דומים במצרים ובהרבה ערים גדולות באירופה. ב-390 לפני הספירה השליט הביזנטיוני, תאודוסיוס הראשון, הביא את העמוד ממקדש אמון שבאזור לוקסור במצרים. אף על פי שבממוצע כל מאה שנה תוקפת את איסטנבול רעידת אדמה ברמה של 6.5 העמוד נשאר יציב ועומד לאורך 1,600 השנים שחלפו מבלי שניזוק כלל. העמוד עשוי מגרנית ורודה ומשקלו כ 300 טון ועליו חקוקים הירוגליפים הנראים כחדשים. אע"פ שאורכו המקורי היה 32.5 מטר, 40% מחלקו התחתון נחתך למטרות הובלה . גובהו כיום 20 מטר.
על גבי כל אחד מצידי העמוד הלוגרפיות מצריות המספרות אודות גבורתו של פרעה. בקצה העליון, חרוטים האל עמון ופרעה שלובי ידיים. הנץ בעל השם הורוס הנראה בתחתית מסמל את תחילתו של הטקסט. מספר דמויות אנושיות שהיו חרוטות נהרסו וכן מספר אותיות תחתיהן נחתכו מהמרכז. הסיבה לכך שבסיס העמוד אינו ישר היא ברונזה באורך 4 מטר המצויה מתחתיו. הוא עומד על בסיס שיש עם תבליט מימי קונסטנטינוס המתאר אותו. השיש בלוי יותר מהגרניט למרות שהוא צעיר ממנו באלפיים שנה.

עמוד הסרפנטין
העמוד השני הוותיק בהיפודרום משנת 479 לפני הספירה שהובא ממקדש אפולון מדלפי שביוון על ידי קונסטנטין ב-326. עמוד זה מסמל את ניצחון היונים על הפרסים בפלטאה וצורתו המקורית הכילה שלל זהב ענק בקוטר של 2 מטר שהושב על ראשיהם של 3 נחשים שלובים זה בזה .לפני שהובא לאיסטנבול אבד השלל וראשיהם של הנחשים שוברו באמצעות אבנים בתקופת העותמנים. אחד הראשים מוצג במוזאון הארכיאולוגיה באיסטנבול והשני במוזאון הבריטי בלונדון. הגובה המקורי של העמוד היה 6.5 מטר וכיום הוא 5 מטר.

עמוד קונסטנטין
העמוד האחרון שנבנה על ידי קונסטנטין ה-5 שנודע בשם פורפירוג'נטוס , על שם סבו, בסילאוס. העמוד ממוקם בדיוק במרכז כיכר ההיפודרום. נבנה במאה ה-10, גובהו 32 מטר ובעת בנייתו כוסה בקישוטי נחושת ופליז, אולם קישוטים אלו הוסרו במהלך פלישת הלטינים בתחילת המאה ה-13 ומהנחושת והפליז עוצבו מטבעות. העמוד נפגם קשות ברעידת אדמה שארעה ב-1894 ושוקם לאחרונה.
המזרקה הגרמנית או מזרקת הקיסר וילהלם
נבנתה ב-1898. השליט הגרמני שהתרשם מהכנסת האורחים אותה חווה במהלך ביקורו השני באיסטנבול, בנה את המזרקה האלגנטית הזו בגרמניה. לאחר מכן נשלחה המזרקה לאיסטנבול ברכבת

סיכמה, רבקה כהן.

ערך, צביקה שורצמן

חזרה לסיור

מאגר המים התת קרקעי - ירבטן

Yerebatan cistern

ירבטן הוא אחד ממאגרי המים המכוסים הגדולים ביותר באזור איסטנבול. הוא נבנה כמענה לבעיית אגירת מים בעת מצור והוא אחד מכמה מאגרים גדולים שנבנו באיסטנבול. המאגר ממוקם מרחק של כ-100 מטר מאיה סופיה. המבנה הביזנטי המקורי העשוי לבנים שרופות ונדבכי אבן לסירוגין נבנה כנראה ע"י יוסטיניאנוס בשנים 306-337 לאחר מכן בשנים 527-565 שופץ המבנה והורחב. אורכו 141 מטר רוחבו 73 מטר והוא יכול להכיל 80 אלף קוב מים. את תקרת המאגר הביזנטי הבנויה קשתות של פסי לבנים תומכים 12 שורות עמודים כשבכל שורה 28 עמודים סה"כ 336 עמודים שגודלם וצורתם זהה, למעט עמוד אחד שונה הוא עשוי בצורת ספירלה, כנראה שהובא לכאן ממבנה ביזנטי אחר. שניים ממסדי העמודים בקצה האולם עשויים מפסלי ראשי מדוזות האחת מושכבת על צידה והשניה הפוכה [כדי שלא יוכלו להביט בעיני הצופים בה, שכן על פי האגדה מבט המדוזה הורג] מאגר המים היה סגור למבקרים עד שנת 1987 בשנה זו רכשה עיריית איסטנבול את המקום פינתה את האשפה הרבה שהצטברה בו ושיפצה אותו. המקום התגלה לאחר שנים של רעידות אדמה ע"י שני ילדים שנפלו למקום ב 1880 .
אמת מים באורך 20 ק"מ הזינה אותו, חלקים ממנה נמצאו. היום משמש המאגר בעיקר לתיירות, מתקיימים בו קונצרטים ותערוכות.
המאגר מואר בתאורה מעומעמת והוא מכיל מים בגובה כ - 40 ס"מ ובו דגים חיוורים ביניהם קרפיונים. ההליכה במאגר היא על דרך מוגבהת, בפנים לח, הרצפה והמדרגות חלקלקים. ברקע נשמעת מוזיקה קלסית.

צפה במצגת עדכנית

סיכמה, רבקה כהן.
ערך, צביקה שורצמן
חזרה לסיור

איה סופיה

איה סופיה היא הכנסייה הקדומה ביותר באיסטנבול. קונסטנטינוס החל לבנות את הכנסייה במאה הרביעית כבזיליקה עם גג עץ שנקראה 'מגלה איגלזיה', המבנה הנראה היום נבנה ע"י יוסטיניאנוס בשנת 562 לסה"נ. אלף בנאים ועשרת אלפים עוזרים לקחו חלק בבניה והיא נקראת מאז 'איה סופיה' שפירושו 'חוכמת האלוהות' עם סיום הבניה אמר יוסטיניאנוס: 'הו שלמה הגדלתי לעשות אף ממך!' גובה הכיפה 55.6 מ'. לצורך הקמת הכיפה הגדולה מעל האולם הנרחב, ללא עמודי תמיכה, נדרש תכנון מתוחכם ביותר. האדריכלים הסתירו את עמודי התמך בקירות, ואת נטל הכיפה הכבדה העבירו לסדרה של חצאי כיפות התומכות במבנה מבחוץ.
הכנסייה נפגעה ברעידות אדמה שאירעו בשנים 537 ,533 ו 559 ושוקמה על ידי אחיינו של הארכיטקט איזידור בשנת 562. במהלך השיקום הוגבהה כיפת המבנה ביותר מששה מטרים. במאה התשיעית תחת שלטונם של תאופילוס ומיכאל השלישי נוספו דלתות הברונזה, ורצפות המוזאיקה התווספו בשנת 1204.
הכיפה התמוטטה כמה פעמים. הכנסיה המקורית נשרפה בשנת 404, נבנתה מחדש על ידי תיאודוסוס ה-2 ונשרפה שנית בשנת 532. הקיסרית תיאודורה, אשת הקיסר יוסטינינוס, הקימה אותה מחדש. שני ארכיטקטים גדולים בתקופתם אנתמחוס מטרלס ואיזידור ממילטוס נרתמו לעבודת התכנון והבניה. לפי הנחיות הקיסר תוכנן מבנה גבוה, הגבוה ביותר בסביבתו. הבניה ארכה חמש שנים,11 חודשים ו 10 ימים. חנוכת הכנסיה נחגגה בשנת 537. כל תושבי העיר השתתפו בה, נשחטו אלפי בהמות להאכלתם. הקיסר היה גם הסמכות הדתית העליונה והיו חגים בהם השתתפו כל תושבי העיר. בכנסיה המזרחית הקדומה היתה הפרדה בין המינים.
הכנסיה הוארה באלפי נרות ופרוקופיוס כתב כי אורה הנחה ספנים באניותיהם.
העותמאנים הפכו את הכנסיה למסגד. במסגרת השיפוצים נוספו למבנה מגדלים כיאה למסגד, אך השרידים הכנסייתיים נותרו במקומם. מחמט הורה להוסיף שכבת טיח מעל פסיפסי הקדושים ולצייר על שכבת הטיח. בתוך הכנסייה נבנה 'מחרב' ובצד דרום הוקמה גזוזסטרה מוגבהת עם סבכת זהב, שם ישב הסולטן.
ציפוי השיש מקורי, העמודים הם גרניט ממצרים, שמונה עמודים מבהט אדום שהובאו ממקדש דיאנה באפסוס. משני צדי הכניסה הראשית כלי שיש גדולים לרחצה. האולם המרכזי ריבועי ואינו נתמך ע"י עמודים. בכנסיות הביזנטיות הטכס נערך בבימה מרכזית.
התוצאה - בניין מיוחד במינו, פאר היצירה של האדריכלות הביזנטית ופלא הנדסי. עם הפלישה הלטינית, נבזזה הכנסייה והוסרו עיטוריה ודלתותיה שנחשבו בטעות לדלתות יצוקות בזהב. רעידת אדמה בשנת 1346 הוסיפה וגרמה למבנה נזקים כבדים.
[בתוך האולם בעמוד שמשמאל לכניסה קבוע "חור" שעל פי האגדה כל מי שמכניס את בוהנו פנימה מסובב את כף ידו וחש ברטיבות יזכה ל... מליוני תיירים כבר שחקו את האבן].
מוזאיקה אחרת בעלת חשיבות היא מסוף המאה התשיעית, ובה נראות דמויות של פטריארכים העטויים בגלימות עטורות צלבים המחזיקים בידיהם ספר תנ"ך. שמותיהם כתובים ביוונית. בחצר, מחוץ למוזיאון, ניצבת מזרקה ששירתה את המוסלמים בטקסי הטוהרה שלפני התפילה. לשמאלה נמצא אגן הטבילה של הכנסייה שהוסב לאחר הכיבוש לקבר השולטנים מוסטאפה ואיברהים.
במשך השנים, עקב השינויים שעבר, הפך המבנה לאליפטי. פנים המבנה הוא בעל חשיבות היסטורית רבה שכן הוא מקפל בתוכו תוספות ושינויים שהם פרי חילופי שלטון, דתות ותרבויות החיות זו לצד זו. המוזאיקות הן בין הממצאים החשובים במקום, והחשובה שבהן היא מוזאיקה מסוף המאה העשירית אליה מגיעים כאשר נכנסים דרך השער הראשי לאכסדרה. נראית בה המדונה מחזיקה את ישו הקטן, לימינה קונסטנטין הגדול המציג בפניה את דגם העיר קונסטנטינופוליס. ומשמאלה הקיסר יוסטינינוס מציג בפניה את דגם הכנסייה.
שחזור המבנה נמשך שנים וכנראה לעולם לא יסתיים, המבנה סוטה ב 0.2 ס"מ כל שנה לכן גם המבנה לא סימטרי מבחוץ היות ויש צורך תמידי לחזק את המבנה מחשש לקריסה.

בשנת 1935 על פי הוראת אתא טורק הפך המסגד למוזיאון. היום מקלפים את הטיח ומגלים את הפסיפסים שמתחת.

סיכמה, רבקה כהן.

ערך, צביקה שורצמן

חזרה לסיור

נשים בטורקיה מזרח ומערב - בין עבר ועתיד

כתבה מתוך אתר למטייל
בין ההרים הירוקים והמושלגים, ובין האגמים הכחולים של הרי הקצ`קר, הנשים אינן נמצאות, הן נחבאות אל הכלים, למרגלות הרי הטאורוס הצחיחים, הנשים טוות, אורגות, יולדות ילדים. קילומטרים ספורים משם, הנשים משכילות, עצמאיות ומודרניות.
אין נשים ברחובות הערים במזרח תורכיה. קשה שלא לשים לב להמוני הגברים המציפים את רחובותיה של העיירה יוסופלי, רוכלים, סוחרים, אנשי עסקים ממהרים, הולכי בטל ועשרות גברים היושבים באחד מבתי הקפה ומשחקים שש-בש במעיין סיבוב ארוך וחדגוני. בתוך ההגמוניה הגברית שאין עליה עוררין קשה גם להתעלם מהיעדרן המוחלט של הנשים מרחובות העיירה, אפילו המוכרים והעובדים בחנויות ובבתי המסחר, רובם ככולם גברים.
העיירה יוסופלי נמצאת באיזור הרי הקצ`קר שבצפון מזרח תורכיה. יוסופלי שוכנת מדרום לרכס ההרים, אשר גובל בצפון עם הים השחור ועם העיירה הציורית איידר. יוסופלי מהווה שער כניסה ליוצאים לטרקים בהרי הקצ`קר ושער יציאה מההרים, לממשיכים את טיולם למרכז טורקיה. העיירה יוסופלי הינה למעשה רחוב ראשי וארוך המרוצף עשרות בתי קפה, בהם מתרחשים משחקי שש בש סוערים לאורך כל שעות היממה. בתיה הנמוכים של יוסופלי בשילוב עם הצוקים האדומים והקניונים שחרצו הנהרות שסובבים אותה, משווים ליוסופלי מראה של עיירה טקסאנית מסרטי המערב הפרוע. בעת שחלפתי ברחובה של יוסופלי, מתכווצת משלל המבטים הגבריים אשר ננעצו בי ללא בושה, הבחנתי כי אין ברחובות (או ליתר דיוק - ברחוב) יוספלי נשים. לאחר משחק שש-בש סוער באחד מבתי הקפה (ניצחתי תורכי במארס תורכי- דבר שהקנה לי את הערכתו של כל גבר שהיה נוכח במקום) שאלתי את בן זוגי למשחק, מהמט, מדוע אין נשים ברחובות, והוא ענה לי בפשטות, "הן בבית", ולדידו הדבר היה טבעי ביותר.מעמדה של האישה התורכיה הינו מורכב, ומורכבותו נעוצה במורכבותה של המדינה התורכית כמדינה מוסלמית דמוקרטית. תורכיה הינה המדינה המוסלמית היחידה שהפרידה הלכה למעשה בין בין דת ומדינה. הפרדה זו עצבה ומעצבת את אופייה המיוחד של תורכיה, ומעצבת גם את דמותה הרבגונית של האישה התורכיה.לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, עם התפרקות האמפריה העות`מאנית, החלו בנות הברית המנצחות לחלק את תורכיה לחלקים ביניהן. גנרל עות`מאני, מוסטפא כמאל שמו, ארגן תנועת מרי והוביל את שרידיה המובסים של האימפריה העות`מאנית למלחמת עצמאות אשר נמשכה עד לשנת 1922, והסתיימה בהקמת מדינה תורכית עצמאית ובביטול מוסד הסולטנות. מוסטפא כמאל, או בכינויו הידוע "אתאתורכ" - "אבי התורכים", בנה את תורכיה החדשה, ועיצב חברה תורכית חדשה מהיסוד, תוך פתיחת הפתח לעיצוב וחיזוק מעמדה של האישה התורכיה. בתקופת שלטונו של אתאתורכ אומצה בתורכיה חוקה המפרידה את מוסדות הדת מהמדינה, נאסרה הפוליגמיה, ולנשים ניתנה זכות להצביע ולהיבחר לפרלמנט. יורשו של אתאתורכ, איסמט אונו, הצליח להצעיד את תורכיה קדימה ולהקנות לה צביון דמוקרטי, אולם מתחת לפני השטח רוחש עד היום המאבק בין הפרלמנט החילוני, למפלגת הרווחה האסלאמית הדתית. עד היום ניתן להבחין בפופולריות העצומה לה זוכה אתאתורכ בתורכיה. דיוקנו מוטבע על פני השטרות, פסליו ניצבים ברחובות, והתורכים מדברים עליו בכבוד ובגאווה.מאז סוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, מנסה תורכיה להתקבל כחברה באיחוד האירופי, אולם דרכה לא נקייה מקשיים בדמות הפרות של זכויות אדם, כלכלה לא יציבה, שחיתות והמלחמה הניטשת עם המיעוט הכורדי. על מנת להתקבל כחברה באיחוד האירופי נוקטת תורכיה בשורה של רפורמות. בתחום זכויות האדם, רפורמות המתבטאות בין היתר בביטול מרבית עונשי המוות, ובתחום הכלכלה בשורה של רפורמות הופרט כמעט לגמרי ענף הטקסטיל, שהוא הענף התעשייתי המוביל בתורכיה (על אף שחקלאות מסורתית עדיין מעסיקה 40% מכח העבודה במדינה). הרפורמות המתחוללות במדינה, אשר תכליתן למעשה הינה לקרב את תורכיה למדינות אירופה המערביות, משפיעות גם על מעמד האישה התורכייה. בשנים האחרונות, נשמע קולן (תרתי משמע) של נשות תורכיה בעולם: בשנת 2003 זכתה זמרת תורכייה לראשונה בתחרות האירוויזיון היוקרתית, ושנה קודם לכן זכתה נציגת תורכיה, יפיפייה בת 18, בתואר מיס עולם, אולם מסיבות שונות היא לא השלימה את הקדנציה בת השנה, כמיס עולם. גם בתחום מעמד האישה ניכר כי תורכיה צועדת לכיוון המערב, אך עדיין, הפערים במעמדה של האישה בחלקיה השונים של המדינה כה גדולים, עד כי נדמה למתבונן מהצד שמדובר בשתי ארצות שונות. נראה כי מעמד האישה בתורכיה מתחלק למעמד האישה במזרח תורכיה, ומעמד האישה במערבה. בחלקה המזרחי של המדינה הגיל הממוצע לנשואי נשים הינו גיל 18 הצעיר. מרבית הנשים אינן זוכות להשכלה ואינן עוסקות בעבודות מחוץ למשק הבית, גם לא במקצועות נשיים אופיינים כגון מוכרות וזבניות בחנויות. בעיר דואוביאזיט, הממוקמת בסמוך למעבר הגבול בין תורכיה ואיראן, למרגלות הר אררט, ראיתי לראשונה בתורכיה נשים מוכרות בחנויות, ואלו היו נשים מבוגרות מאוד. ככל שהתקדמתי ממזרח למרכז תורכיה לעבר חבל קפדוקיה הסוריאליסטי בנופיו, נראו יותר נשים ברחובות, בערים הגדולות כמו גם בעיירות הקטנות. הנשים, אשר חלקן כיסו את ראשן וחלקן הסתובבו כשהן גלויות ראש, היו משכילות, חלקן למדו באוניברסיטה, חלקן עסקו במקצועות חופשיים, מוכרות, מורות, אך ההגמוניה הגברית שוב לא שלטה ברחובות. נהג מונית בעמק גורמה סיפר בגאווה על שתי בנותיו אשר לומדות באוניברסיטה באיסטנבול. הפתעה גדולה נכונה לי בכפר ברזמה. הכפר ברזמה שוכן בדרום חבל קפדוקיה. ברזמה הינו הכפר אליו מגיעים לקראת סוף טרק שבעת האגמים בהרי הטאורוס, שאורכו כשלושה ימים. הגעתי לברזמה בערב היום השני לטרק, עייפה ורצוצה, אך נפעמת מהיופי הצחיח עוצר הנשימה של הרי הטאורוס, ומהאגמים הכחולים עמוקים שנותרו לאחר הפשרת השלגים. על פי עצה מוקדמת, כאשר הגעתי לברזמה חיפשתי את מהמט (השם מהמט הוא למעשה השם הטורקי למחמד, והינו שם נפוץ ביותר בתורכיה) המוכתר הבלתי מוכתר של הכפר. מהמט התגלה כגבר שמן בעל שפם עבות אשר שולט בענייני הכפר ביד רמה. נלקחתי חיש מהר תחת חסותו והובלתי אחר כבוד לביתו לשנת לילה. למהמט שתי נשים (כנראה שלא שמע על איסור הפוליגמיה) אשר יושבות וטוות שטיחים. בתו בת השמונה עשרה של מהמט נישאה בשידוך ומצפה לילד, מגישה לבעלה את ארוחת הערב, ויושבת לצדו בשעה שהוא אוכל, דואגת שלא יחסר לו דבר. בתו השנייה של מהמט, בת העשרים, נערה פיקחית, חייכנית ומלאת חיים, עדיין רווקה (מזדקנת, במושגים שלהם). היא הפסיקה את לימודיה בגיל שתים עשרה, (הגיל בו החלה לכסות את ראשה) ומתקשה בקריאה וכתיבה. כמו אימה לפניה, היא מיומנת באריגת שטיחים, יושבת שעות ארוכות אל מול הנול ולפניה שטיח צבעוני, בדוגמה מורכבת, חצי גמור. על כל שטיח שכזה היא, אמה ואחותה עובדות כחודש ימים, והוא נמכר לסוחר שטיחים בעיר קייסרי הסמוכה, בסכום של כמאה דולר. בנו של מהמט, בן 17, לומד בקולג` בקייסרי.
נשים בברזמההסתובבתי בשעת ערב בכפר ברזמה אשר למרגלות רכס הרי הטאורוס, נשים רבות הציצו אלי ממרפסות הבתים, רובן טוו שטיחים, חלקן עסקו באפיית לחם על גבי טאבונים שטוחים, אמהות צעירות, סבתות צעירות, נשים יושבות וטוות צמר מהגז על גבי נולים עגולים. פחות ממאה קילומטר בלבד משם, בעיר קייסרי ובעיירה גורמה, הנשים לומדות, משכילות, דעתניות, אופנתיות, ואילו בברזמה, כאילו עצר הזמן מלכת, והנשים נשארו לחיות תחת הפטריאכיה השבטית המסורתית.באיסטנבול, כמו בערי החוף לאורך הים התיכון, הנשים, דתיות או חילוניות, מערביות לחלוטין בלבושן ובהתנהגותן. בבתי הקפה ברחבי העיר ניתן לראות זוגות מעורבים, ואף קבוצות של נשים, מבלות, צוחקות, נשים עובדות, נשות עסקים, בעלות חנויות ומסעדות. האוניברסיטה באיסטנבול הינה נחלת הנשים כשם שהיא נחלת הגברים הן כסטודנטיות, והן כמרצות ונשות סגל (אם כי עדיין לא בשוויון מלא). באזור זה של המדינה הגיל הממוצע לנשואי נשים הינו מאוחר יותר ועומד על גיל 23.קשה להסביר את הניגוד הקיצוני במעמד האישה אשר קיים בחלקים השונים של תורכיה. דומה כי הדת משחקת כאן תפקיד משני, הרי ישנן ברחבי איסטנבול נשים משכילות רבות המכסות את ראשן ומקפידות על מצוות האסלאם. לאחרונה אף התפרסמה חברת פרלמנט, אשר עוררה מהומה גדולה בעת שדרשה להישבע אמונים כשראשה מכוסה, דבר האסור בתורכיה בשל הפרדת הדת ממוסדות המדינה. אולי שורש ההבדל נעוץ בחינוך ובמסורת. על אף המהפכה, ועל אף הפרדת הדת מהמדינה, קשה לעקור ולשנות מסורת פטריאכלית בת אלפי שנים. בתורכיה המזרחית, שהיא למעשה יותר "אסיאתית" מ"אירופית" השינויים מתחוללים לאט, דבר שמתבטא בשמירת המבנה המשפחתי הפטריאכלי, בחינוך מסורתי ושמרני, וכמובן, כל אלו קשורים בקשר הדוק למעמדה של האישה.
בין ההרים הירוקים והמושלגים, ובין האגמים הכחולים של הרי הקצ`קר, הנשים אינן נמצאות, הן נחבאות אל הכלים, למרגלות הרי הטאורוס הצחיחים, הנשים טוות, אורגות, יולדות ילדים. קילומטרים ספורים משם, הנשים משכילות, עצמאיות ומודרניות. שלא כמו ברוב המדינות המוסלמיות דווקא בתורכיה, כרפובליקה דמוקרטית חילונית, ישנו בסיס עליו נבנה לאורך השנים מעמד האישה. את הפתח למעמדן של הנשים הנשים בתורכיה פתח אתאתורכ, אבי התורכים, שהיה אבי התורכיות לא פחות מכך, עוד בשנות העשרים של המאה שעברה. בעוד שבמערב המדינה פרשו הנשים התורכיות כנפיים, דומה שבחלקים נרחבים במזרח תורכיה, לא עברו אחיותיהן דרך פתח זה. המבנה הפטריאכלי השתמר, והקדמה בתחום מעמד האישה, מבוששת לבוא.
נכתב ע"י אתי אפללו AFLALO13@YAHOO.COM
הכתבה המצויינת של אתי "נעלמה" מאתר 'מטיילים' והועלתה מחדש לאתר זה מתוך מאגר המטמון של גוגל [צביקה]

ארמון טופקאפי Topkapi Sarayi שער התותח

לאחר כיבושה של איסטנבול בחר מוחמד ה-2 בכיכר באיזית כאתר בו יוקם ארמונו הראשון
זמן מה לאחר הכיבוש החל מוחמד ה-2 בבניית הארמון החדש בנקודת סראגיליו Seraglio Point הנקרא היום ארמון טופקאפי Topkapi Saray ליד "פתח התותח" (טופקאפי) בקירות הים. הקירות שאורכם כ 1400 מטר מקיפים את האתר. קירות הים הביזנטיות על ים השיש ו"קרן הזהב" התחברו עם קירות היבשה שסגרו על הארמון והם נתמכו ע"י 28 מגדלים. הם ידועות בשם "סור סולטאני" Sur-I Sultani

הארמון החדש נבנה בין החומות בשנים 1472-1478 ובמשך כל שנות קיום הממלכה עד לאמצע המאה ה- 19 נערכו בארמון שינויים ותוספות. מכלול הארמון כולל: צריפים, מבנים, משרדים ממשלתיים, חדרי שינה רשמיים, מגורי לוחמים, מסגד, ספריה, מטבח ענק ואתר אחסון לאוצרות ומתנות אשר קבלה הממלכה מכל רחבי העולם.

הארמון בנוי מארבע חצרות כולן מוקפות חומה. בשער המרכזי הוא השער המלכותי כתובת המפארת את מחמט השני כובש קונסטנטינופול ותאו המרכזי צופה בשיש. השער לא היה סגור ותושבי הממלכה נכנסו ויצאו באופן חופשי לחצר הראשונה. לחצר השניה מותר היה להכנס רק ברגל למעט הסולטן ואימו שהיו רשאים להכנס ברכיבה על סוס. דיפלומטים ושליחים רשמיים זרים נכנסו אף הם לחצר השניה. בחצר השלישית נבנה בית-ספר לבני הסולטן וגם מגורי הסולטן. החצר הרביעית הכילה את ההרמון ובו נשות הסולטן, משרתותיהן והסריסים. גם הסולטן הכול יכול רשאי היה להכנס לשם רק לאחר שהודיע מראש על בואו ונעל כפכפים רועשים מיוחדים.
הארמון הרביעי משקיף על הבוספורוס. בחצרות גנים מטופחים ובהם בולטים עצי דולב גבוהים, ביניהם אחד ענק. ועוד אחד שמתוך גזעו החלול צומח עץ אחר [?]
הארמונות הפכו למוזיאון.
מחמט השני כבש את קונסטנטינופול מידי הנוצרים במאה ה- 15 וקרא לה איסטנבול. הוא הקים את הארמון במקום שקודם לכן היה פארק והרס את הארמון הביזנטי. השער היה בנוי עץ עד שסולימאן המפואר בנה את השער הנוכחי במאה ה - 16. המגדל הגדול נבנה במאה ה - 19.
בחצר הסולטן יש כמה פאביליונים [סוכות מנוחה], כל סולטן בנה אחד משלו.
המטבח הוא מבנה מוארך עם הרבה ארובות. במטבח הוכן מזון לכ – 4000 סועדים, עבדו בו כ- 1500 טבחים, מתוכם כ- 600 שהכינו רק דברי מתיקה. כ- 600 מלצרים הגישו אוכל.

כיום מוצגים באולמות הארמון קרוב ל 25,000 פריטים ועוד כ 100,000 אינם מוצגים והם נמצאים במחסנים בשל חוסר במקום. המטבח הוא מוזיאון לפורצלן וכסף. במאות 17-18 היה שגעון לכלי פורצלן. הם הגיעו כמתנות מן המזרח, היקרים ביותר הגיעו מסין ויפן. במוזיאון מוצגים רק מעט מן הכלים, רובם שמורים במחסנים.
במאה ה- 18 הפסיקו הסולטנים להשתמש בארמון. מייסד האימפריה היה עוסמן גאזי בסוף המאה ה -13 שהצליח לאחד סביבו תומכים ולכבוש שטחים חדשים. בתחילהה התפשט מערבה שכן מבחינת המוסלמים מצווה היא לכבוש שטחים מידי הנוצרים. לאחר מכן החלו להתפשט גם מזרחה וכאן התירוץ היה שהמוסלמים שם "אינם טובים" כי לא באו לעזור לכבוש שטחים מידי הנוצרים.
אם מחשיבים את משך שלטון האימפריה העותמאנית מעוסמן גאזי, הרי שהיא החזיקה מעמד 600 שנה. אם הספירה מתחילה ממחמט הכובש, שהשתלט על קונסטנטינופול במאה ה – 15, הרי זה "רק" 450 שנה. במשך כל הזמן הזה, משפחת עותמאן שלטה בממלכה.
תקופתו של סולימן המפואר, במאה ה – 16, היתה שיא האימפריה, אח"כ החלה דעיכה, אך היו עוד כמה נקודות שיא, בזכות הווזירים.
במאות ה – 16-17, מלכים ואנשים רמי-דרג אחרים שביקשו להפגש עם הסולטן נאלצו לחכות, לפעמים עד שנה כדי להתקבל. לכשהגיעו, הובלו קודם לחמאם לרחצה כדי לבדוק שאין עליהם נשק. בד"כ לא פגשו את הסולטן פנים אל פנים אלא שוחחו אתו מעבר לסורג זהב אותו ניתן לראות היום בחצר השניה (?).

הסולטנים שהחשיבו עצמם כמלכי העולם, 'אין גדול וחכם מהם' לא השקיעו בפיתוח והחלו להתנוון. לא היו להם שגרירויות בארצות אחרות אבל באיסטנבול היו שגרירויות זרות. הם שלחו שליחים למדינות שכנות רק בעת הצורך. בינתיים התקדם המערב והם נשארו מאחור.
בחדר האוצר שבחצר השלישית ניתן לראות בגדים של סולטנים – קפטנים ממשי וקטיפה וחוטי זהב. כלים ותכשיטים, שרביטים, כסאות מלכות. שני מוצגים מפוארים ביותר הם "פגיון טופקאפי" המשובץ יהלומים ויהלום 86 קראט.
פטריארך ירושלים שלח לעבדול חמיד השני דגם של כפת הסלע עשוי צדף.
בחצר הוקמו כמה מבנים "קיוסק בגדד" ו"קיוסק ירוואן" לזכר הנצחונות על ערים אלו. כן נמצאת שם פינה עם כיפת זהב ששימשה את הסולטן לשבירת צום הרמדאן. חדר מקושט מיוחד שימש כחדר הברית של הסולטן. לחדרים רצפות שיש והקירות מצופים אריחים בדגמים רבים ומגוונים.
כאשר סולטן מת, נהוג היה כי כל נשותיו וילדיו הוגלו ל"ארמון הדמעות". הסולטן לא קבע מי מבניו יהיה היורש אלא מי מהם שהגיע ראשון לארמון, תפס את השלטון. לכן ניסו לשמור בסוד את דבר מותו. בתחילה, בני הסולטן נשלחו רחוק לתוך הממלכה כדי לצבור נסיון בחיים. אח"כ התקרבו יותר ויותר עד כי היו כאלה שלא יצאו מעולם מהארמון, גדלו בכלוב של זהב, וכשהגיעה שעתם לשלוט לא היו כשירים לנהל את האימפריה. לכן מי שניהל בפועל את הממלכה היה הווזיר הגדול, או אמו של הסולטן. ברגע שהשלטון נתפס, הסולטן החדש רצח את כל אחיו, ואם ברחו, חיפש אחריהם במשך שנים, בכל רחבי אירופה. ספיה, אשתו של מוראט השלישי רצחה 19 מבני הסולטן כדי שבנה, מחמט השלישי ישלוט. היא דאגה לו להרבה נשים יפות ולמעשה ניהלה את האימפריה בעזרת ווזיר חזק שבחרה.

סיכמה, רבקה כהן. ערך, צביקה שורצמן
חזרה לסיור

הקבוצה

ליד המפל מדרום לאיידר צילם: יעקב פוגלר [לא בתמונה]

קבוצת חברים מגוש עציון אפרת ואלון שבות אליהם הצטרפו מטיילים מרמת מגשימים, מבשרת ציון, שערי תקווה, ראשל"צ וכפר סבא
כולם שומרי שבת וכשרות
את הקבוצה ארגנה הגב' חיה גולדברג מאלון שבות
את האתר הקים, ערך ועדיין מעדכן מידי פעם, צביקה שורצמן zvi@afeka.ac.il
שיחד עם מירי אשתו השתתפו בטיול ונהנו מאד.

.

המדריכים והצוות

יובל כלב

מדריך החברה הגאוגרפית לדרום מזרח אסיה ולסלובניה-קרואטיה. בעל תואר ראשון בכלכלה, וסטודנט לתואר שני בלימודי טבע וסביבה. פעיל בארגונים "ירוקים" ותרמילאי ותיק בזמנו החופשי, שיודע להעביר למודרכיו את חווית המקום בצורה המעשירה והמעניינת ביותר.
השתלט בקלות ובטוב טעם על הקבוצה ודרישותיה הדתיות המיוחדות והתמודד בהצלחה עם שינויים לא מתוכננים שניכפו על המטיילים במהלך הטיול.
התגלה כבעל ידע רב ומגוון בתחומי דעת שונים.

דיצה קמפלר, ד"ר

מהמדריכות המנוסות והוותיקות של החברה הגאוגרפית. במסגרת לימודיה האקדמאים, התמחתה בעיצוב הנוף ע"י תהליכים טקטונים. יחד עם זאת, המשרע הרחב של ידע בתחומי היסטוריה, אמנות ודת מערביים, המאפיין את יכולותיה המתודיות, הופך אותה לאחד ממרכזי הידע המובילים והמרכזיים בחברה, בכל הקשור להכרת תרבות אירופה ושלוחותיה. מדריכה ליעדים רבים באירופה, ובדומה גם לארצות אמריקה התיכונה - מקסיקו, גואטמלה ועוד. בטיול, דיצה, דוברת השפה הטורקית היתה אחראית בין השאר על היישום הלוגיסטי המיוחד [כשרות ושבת] עמדה בקשר עם המלונות והמטבחים שבדרך וניהלה את הכל בתקיפות ובטוב טעם.

טאמר טיאומן
מדריך טיולים טורקי מקצועי
0532-621-76-11
קיבל את הקבוצה מרגע הנחיתה באיסטנבול וליווה אותה עד העלייה למטוס בחזרה לישראל בסוף הטיול. אירגן בהצלחה רבה אוטובוסים, כרטיסי כניסה לאתרים, דולמושים, מים לטיולים בשבת, ואף הרצה על המערכת הפוליטית הטורקית והשואה הארמנית מזווית ראייה טורקית
email- teomantamer@hotmail.com

שם: [?] שם משפחה: [ ?]

נהג האוטובוס בקצ'קר
אדיב, שקט ומנומס. כנראה תושב האיזור. הכיר את הדרך היטב ובדרך כלל
נהג בזהירות. התעקש לסדר את חפצינו בעצמו.
קיבל אותנו ביום א' ביום הרביעי לטיול בטרבזון והחזיר אותנו לאותו שדה ביום ה' בערב.
האוטובוס לא היה מפואר ובעליות ממושכות נאלץ הנהג לכבות את המזגן
.